top of page

אין החכם למד

או: מתי הקשבת בפעם האחרונה?


מתי הקשבת בפעם האחרונה?

לא הקשבה מתוך רצון לעזור, ליעץ, לשנות או לשטוח את התורה שלך.

לא הקשבה מתוך חיפוש מקרים דומים שקרו לך שמתוכם ניתן ללמוד.

לא הקשבה מתוך חשיבה שיפוטית של נכון ולא נכון או רע וטוב.


הקשבה טהורה.


מצב כזה שכל תשומך ליבך נתונה לסיפור שהצד השני מספר.

מצב כזה שבו נוכחת חוויה של חוסר נפרדות.

מצב שבו אתה יכול לרגע לראות את העולם דרך העיניים של האדם שמולך.

מצב של הקשבה ללא מטרה או אג'נדה.

מצב שבו הנחת המוצא היא שיש לי משהו חדש ללמוד פה.


הדלאי למה אמר:

"כשאתה מדבר, אתה רק חוזר על מה שאתה כבר יודע. אך כשאתה מקשיב, אתה עשוי ללמוד משהו חדש."

אין החכם למד כי אם הגעת לשיחה עם כובע ה"חכם" במקום כובע ה"סקרן", לא תוכלו ללמוד שום דבר חדש.


רובנו חוזרים על מה שאנחנו יודעים.

אנשים מדברים אלינו, אבל אנחנו?

אנחנו ממתינים לתורנו להגיב.

אנחנו מקטלגים ושופטים את הנאמר לפי אמות המידה שלנו

אנחנו מחפשים דוגמאות מחיינו שלנו. דוגמאות שאנחנו כבר מכירים, ולכן אנחנו לא יכולים ללמוד מהן שום דבר חדש.


ובלי לשים לב, אדם מדבר איתנו ואנחנו רק מקשיבים על מה שיש לנו לומר על מה שהוא אומר במקום פשוט להקשיב לו.


ואולי זה לא כזה פשוט. אולי זה לא כל כך פשוט לשחרר את השיחה הפנימית שמתרוצצת לנו בראש כדי להיות בנוכחות מלאה עם מי שמולנו.


בספר "תקשורת לא אלימה- תקשורת מקרבת, שפה לחיים" כותב ד"ר מרשאל רוזנברג:

"במפגש עם אחרים אמפתיה מתרחשת רק כאשר אנחנו מצליחים להשיל את כל הדעות הקדומות, הפרשנויות, הניתוחים והשיפוטים עליהם."

בהמשך הוא מונה כמה התנהגויות אופייניות המונעות מאיתנו להיות נוכחים במידה שתאפשר אמפתיה וחיבור. הנה חלק מההתנהגויות האלה:


  • "מתן עצות: "אני חושבת שאת צריכה..."

  • הקטנת ערך: "זה כלום, חכה עד שתשמע מה שקרה לי"

  • חינוך: "זה יכול להפוך להיות לחוויה מאד חיובית בשבילך אם את רק..."

  • ניחומים: "זאת לא אשמתך, עשית כמיטב יכולתך."

  • סיפור סיפורים: "זה מזכיר לי את הפעם ש..." "


מוכר?

אולי יהיה לך קל יותר להזדהות מהצד שמבקש הקשבה.

כמה פעמים סיפרת למישהו על כאב, קונפליקט או בעיה והוא השיב לך עם הצעה לפתרון? או הפך את הסיפור לסיפור על עצמו? או אפילו ניסה להציע ניחומים וחיזוק, אבל הרגשת שהצורך האמיתי שלך, הצורך שמישהו יראה אותך ויקשיב באמת לא קיבל מענה?

רוזנברג מסביר בספרו שהבנה שכלית חוסמת אמפתיה.

"מרכיב המפתח לאמפתיה הוא נוכחות: אנחנו נוכחים במלואנו עם הצד השני ועם מה שהוא או היא חווים. איכות זו של נוכחות מייחדת את האמפתיה מההבנה המנטאלית ומן הסימפטיה והאהדה."

אז.. למה בכלל שווה להשקיע בפיתוח הקשבה אמפתית?


  • הקשבה משפרת מערכות יחסים והיא הבסיס לקרבה בין אנשים

  • הקשבה מפחיתה חרדה ודיכאון

  • הקשבה מאפשרת לנו ללמוד משהו חדש (אין החכם למד, זוכרים?)


הזכרו בפעם שהקשיבו לכם באמת, ועל איזו מתנת הקשבה משמעותית אתם יכולים להעניק לאחרים.

ההרגל החמישי בספר " שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" מאת סטיבן קובי הוא: "בקש להבין תחילה ואחרכך להיות מובן"

בהקשר הזה כותב קובי על חשיבות יצירת מרחב פסיכולוגי (תחושת ביטחון נפשי, הגנה יציבה, ואהבה ללא תנאי), ומציע דרכים לשיפור ההקשבה כגון: חזרה או ניסוח מחדש של תוכן הדברים (הקשבה פעילה) ושיקוף רגשות.


וכך הוא כותב בספרו:

"כשאתה מנסח מחדש את תוכן הדברים ומשקף רגשות, אתה מעניק לאדם האחר מרחב פסיכולוגי, ואתה עוזר לו לעבד את מחשבותיו ורגשותיו. ככל שמתחזק בטחונו ברצונך הכן להקשיב לו ולהבינו, הולכת ונעלמת המחיצה המפרידה בין מה שקורה בתוכו פנימה לבין מה שהוא מתקשר אליך. ומכאן מתחילה זרימה מנשמה אחת לאחרת. אין עוד הבדל בין מה שהוא חושב ומרגיש לבין מה שהוא מבטא. הוא מתחיל לתת בך אמון במלוא רגשותיו ומחשבותיו הכמוסים והשבריריים ביותר."


הקשבה היא חלק אינהרנטי מהעבודה שלי בליווי אנשים לחיבור לעצמם ולאיזון מנטלי, רגשי ואנרגטי. ככל שאני משפרת את היכולת שלי להקשיב באמפתיה אני נוכחת לגלות את הסגולות המרפאות של ההקשבה.


ומה איתכם?

איך שכלול ההקשבה שלכם עשויה להועיל לכם בחיים האישיים או המקצועיים?

מה תאמצו מהפוסט?

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page