זוגיות בעידן המודרני- למה זה כל כך קשה?

או: למה צריך להשקיע בזוגיות כדי שהיא תעבוד.

זה לא סוד שזוגיות בעידן המודרני היא מאתגרת, שגירושים זה כבר לא עניין נדיר שקורה רק במקרים קיצוניים, ששחיקה במערכות יחסים ארוכות טווח היא עניין רגיל ונפוץ שכל סטנדפיסט יכול למצוא משהו לומר עליו.

למה זה קורה?

בספרה "סיפור מהצד- בחינה מחדש של הזוגיות המודרנית" אסתר פרל נוגעת בנושא השחיקה במערכות יחסים ארוכות טווח בכתיבה מלאת רגישות ואינטיליגנציה. היא מסבירה מה השתנה לאורך ההסטוריה האנושית.

לאורך אלפי שנים הנישואים היו במהותם שותפות אסטרטגית בין שתי משפחות עם מטרה אחת- הבטחת ההשרדות.

אהבה היתה עשויה להתפתח עם הזמן, אבל לא היתה הכרחית להמשך, וניאוף היה במקרים רבים המרחב המקובל לאהבה.

הנישואים המסורתיים התבססו על חלוקת תפקידים על בסיס מגדרי וכל זמן שכל אחד מהצדדים מילא את תפקידו, הזיווג נחשב למוצלח. הוא עובד קשה ומפרנס, והיא בשלנית טובה, שומרת על הבית נקי ומסודר ומתפקדת כאמא. רק לקראת סוף המאה ה- 18, עם עלייתה של התנועה הרומנטית, מוסד הנישואים קיבל הגדרה חדשה והמשפט "אני אוהב אותך" התחיל להתקשר למשפט "בואי נתחתן".

הנישואים הפכו ממפעל כלכלי, חברתי ופוליטי לשותפות חברית, התקשרות מבחירה המבוססת על אהבה.

בהשפעת המהפיכה התעשייתית עברנו מהכפר אל העיר והפכנו לבודדים יותר. "It takes a village to raise a child” אבל אין שום כפר. יש פה רק שני אנשים עייפים מידי, עסוקים מידי עם ציפיות למלא 360 מעלות של תפקידים בזירות שונות: במשפחה, בקריירה, ובחברה.

ובתוך הבידוד הזה הציפיות שלנו מבני ובנות הזוג מרחיקות לכת, כפי שמתארת אסתר פרל בספרה "סיפור מהצד":

"מעולם לפני כן לא תלינו בנישואים ציפיות מרחיקות לכת כל כך; ייחסנו למוסד הזה מימדים אפיים ממש. אנחנו עדיין חפצים בכל מה שהמשפחה המסורתית נועדה לספק: ביטחון, ילדים, רכוש ומכובדות, אבל עכשיו אנחנו רוצים גם שבני הזוג שלנו יאהבו אותנו, יחשקו בנו, יתעניינו בנו.

השאיפה היא שנהייה החברים הכי טובים, ידידים נאמנים וגם מאהבים מלאי תשוקה. המוח האנושי המציא אולימפוס חדש: שהאהבה תשאר ללא תנאי, האינטימיות קסומה והסקס מסעיר עד בלי די, לכברת הדרך הארוכה, עם אדם אחד. וכברת הדרך ממשיכה להתארך.

המעגל הקטן התחום בטבעת הנישואים הוטען באידיאלים סותרים מאד. אנחנו רוצים שבן הזוג הנבחר יספק לנו יציבות, בטחון, יכולת חיזוי ומהימנות- כל החוויות המעגנות. ובה בעת אנחנו רוצים שאותו אדם יספק או יעורר יראה, מסתורין, הרפתקאה וסיכון. תן לי נוכחות ותן לי הליכה על הקצה תן לי הכרות קרובה ותן לי חידושים תן לי המשכיות ותן לי הפתעות. אוהבים כיום מבקשים לכנס תחת קורת גג אחת מאוויים שמאז ומעולם שכנו בבתים נפרדים."

אני בוחרת לשתף את הקטע הזה מהספר כי הוא מביא המון נרמול והגיון לקשיים שאנשים חווים היום בזוגיות.

אין לי מטרה לעודד הנמכת ציפיות, אלא להוסיף חמלה לקושי, ולתת פשר לצורך לעבוד על מערכות יחסים זוגיות, להשקיע בהם תשומת לב, זמן ומשאבים נוספים.

לשחרר את הציפיה שזה פשוט יעבוד בלי מאמץ, מכח האהבה.

וגם כדי שתסתכלו על בני הזוג שלכן, תקלטו כמה טוב יש בהם כבר היום, וכמה ציפיות אתן שמות לו על הכתפיים, ומתוך המקום הזה גלו חמלה על מה שהייתן רוצות שישתפר.

קבלה של מה שיש היא הצעד הראשון לשינוי. זה נשמע פרדוקסלי, אבל כל עוד אנחנו לא מקבלות את הקושי, ואנחנו משקיעות את תשומת הלב והאנרגיה בהתנגדות למציאות בדמות "לא זה לא צריך להיות ככה", אנחנו מבזבזות את האנרגיה שאנחנו יכולות להשקיע בעבודה שתוביל לשינוי אמיתי.

*הפוסט כתוב בלשון נקבה מטעמי נוחות אך מתייחס לשני המינים.