top of page

למה אני קובעת דייטים עם בן הזוג שלי ביומן?

או "לא יוצא"


מכירים את "לא יוצא?"


יש את החברה או החבר ההוא שאיכשהו "לא יוצא" לנו להפגש איתו, או לדבר איתו. למרות שאנחנו ממש אוהבים אותו (ומרגישים שזה הדדי), ושכל פעם אחרי שנפגשים או מדברים עולה התחושה של "אנחנו צריכים לעשות את זה יותר".


יש כזה אצלך?


אז כשהתחושה הזאת עולה אצלי, אני פותחת יומן.

כן, אולי זה נשמע קר ומנוכר, אבל מבחינתי היומן הוא רק כלי כדי להבטיח שהמפגש הזה יקרה. כדי לשמר מערכות יחסים חשובות ויקרות לליבי.


לפעמים זה נשמע לי אפילו מוזר שאנשים מחכים ש"יצא" להם להפגש, כאילו שהאנשים היקרים בחייהם אמורים להסתפק בשאריות הזמן שלהם.


אגב, רק כדי להבהיר, בגדול- אני בעד ספונטאניות. כשהיא עובדת. מטבע הדברים יש אנשים שיוצא לנו להפגש איתם מספיק גם בלי לתכנן מראש. אני מדברת על האנשים האלה שאתם אוהבים ורוצים לפגוש וזה פשוט לא קורה מספיק.


במקרים האלה, כשאני לא פותחת יומן ומשריינת חלון זמן, אז "לא יוצא".


אנחנו חיים בעידן עמוס פעילויות הסחות דעת, ומשימות.

תמיד יש מה לעשות, כמעט ואין חלל ריק ככה סתם.

כשאני לא משריינת זמן ביומן, כמעט תמיד משהו אחר יתפוס את תשומת ליבי, ולעיתים אלה יהיו הדברים שדווקא פחות חשובים מלצאת לדייט עם בן הזוג שלי או להפגש למרק מהביל עם חברה לשיחה נעימה ומשחררת.


כי זה חשוב להפגש עם אנשים יקרים, אבל זה לא דחוף.


זה כמעט אף פעם לא דחוף, אז זה לא קורה. לא קורה מספיק.


מחקר שנעשה בהארוורד מצא שמערכות יחסים מועילות לבריאותנו הגופנית והנפשית ולרמות האושר.

המחקר ליווה 724 אנשים במשך 75 שנה (!)- כן, זהו המחקר הארוך ביותר שבוצע על אנשים עד היום! האנשים שהשתתפו במחקר תושאלו לגבי האספקטים השונים בחייהם, בני המשפחה שלהם תושאלו גם הם ונבדקו גופנית שנה אחרי שנה. המסקנה המרכזית של המחקר היתה ברורה וחד משמעית:


מערכות יחסים טובות שומרות אותנו מאושרים יותר ובריאים יותר.


הדיקטור הנוכחי של המחקר, רוברט וולדינגר, סיפר על המחקר בטד. זאת אחת מהרצאות הטד החשובות בעיני. (והנה הלינק לטד הנהדר הזה:


בספר Indistractale , ניר אייל מזכיר את המחקר הזה וכותב:


"This is how friendship die- they starve to death.”


בהמשך הוא מדגיש את הערך שבלקבוע ביומן פגישות עם אנשים שחשובים לנו, ומשתף שיש לו זמנים קבועים ביומן לבילוי עם ביתו, עם אשתו ועם קבוצת חברים.

עוד באותו הספר מצטט ניר אייל את ויליאם רוליינס, פרופסור לתקשורת בין אישית באוניברסיטת אוהיו שאמר באחד מראיונותיו את הדברים הבאים:


“Satisfying friendships need three things: somebody to talk to, someone to depend on, and someone to enjoy. Finding someone to talk to, depend on, and enjoy often comes naturally when we are young, but as we grow into adulthood, the model for how to maintain, friendships is less clear.

We graduate and go our separate ways, pursuing careers and starting new lives miles apart from our best friends.

Suddenly work obligations and ambitions take priority of in heavy over having beers with buddies. If children enter the picture, exhilarating nights on the town become exhausted nights on the couch.

Unfortunately, the less time we invest in people, the easier it is to make do without them, until one day it is too awkward to reconnect.”


בתרגום חופשי לעברית:


" מערכות יחסים מספקות מורכבות משלושה דברים: 1. מישהו לדבר איתו

2. מישהו לסמוך עליו

3. מישהו להינות איתו

מציאת מישהו לדבר איתו, לסמוך עליו ולהינות איתו קורה לנו באופן טבעי כשאנחנו צעירים, אבל ככל שאנחנו גדלים אל תוך חיינו הבוגרים, המודל לתחזוק מערכות יחסים הופך להיות פחות ברור.

אנחנו מסיימים את הלימודים והולכים לדרכים נפרדות, נכנסים למרדף הקריירה ומתחילים חיים חדשים הרחק מהחברים הטובים ביותר שלנו.

פתאום המחויבות והשאיפות שלנו בעבודה עולה בסדר העדיפויות על לצאת לבירה עם חברים. אם ילדים נכנסים לתמונה, ערבים מרגשים בעיר הופכים לערבים מתישים על הספה.

למרבה הצער, ככל שאנחנו משקיעים זמן באנשים, נהייה לנו קל ליותר בלעדיהם, עד שיום אחד זה כבר מרגיש יותר מידי מוזר ליצור קשר מחדש."


אז.. עם מי אתם הולכים לקבוע פגישה ביומן היום? :)




פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page