או: למה אנחנו מעדיפים את יום חמישי על פני יום שבת?
יום חמישי, השעה שבע בערב ואתם עדיין בעבודה.
אתם עייפים מהעומס של השבוע ויש לכם לפחות עוד חצי שעה עד שתסיימו ותסעו הביתה, אבל מחר בבוקר תסעו לשדה התעופה ותטוסו לחופשה חלומית בהוואי.
הכל כבר ארוז ומתכונן ואתם כבר יכולים לראות בדמיונכם את עצי הקוקוס, להריח את ריח האוקיינוס ולשמוע את הגלים והמתנפצים.
יכולים להרגיש את זה?
ועכשיו לסיטואציה אחרת:
אתם יושבים על כסא נוח בחוף של מאווי, הוואי.
שבועיים של חופשה מפנקת מאחוריכם, ואתם מרגישים רעננים וחופשיים מתמיד.
בשולחן הקטן שלידכם ניצבים אגוז קוקוס מחורר ובו נעוץ קש, וצלחת מפנקת של פירות טרופיים טריים.
אבל מחר בבוקר תסעו לשדה התעופה ותחזרו למשרד, לשגרה ולאחריות הרגילה של היום יום.
מכירים את התחושה הזאת של היום האחרון של החופשה?
באיזה מהתסריטים אתם מרגישים טוב יותר?
כשאתם עייפים בעבודה בשבע בערב?
או כשאתם מתרווחים על כסא בחוף בהוואי?
רוב האנשים יעדיפו את חמישי בשבע בעבודה.
ככה לפחות מציע המחקר שמציגה פרופסור טלי שרוט בספרה "אשליה אופטימית"
(בתרגום חופשי לעברית):
"העובדה שאנשים מעדיפים להמתין לאירוע מתגמל במקום לקבל אותו מיד מעידה על כך שאנו שואבים הנאה מלחשוב על משהו שעלול לקרות מאוחר יותר. אפילו אם המצב הנוכחי שלנו שלילי (לדוגמה אנחנו עובדים עד מאוחר במשרד ביום חמישי* בערב), אנחנו יכולים להרגיש אושר פשוט על ידי מחשבה על סוף השבוע שלפנינו.
למעשה, כאשר אנשים מתבקשים לדרג את ימות השבוע לפי סדר העדפה, יום חמישי מדורג גבוה יותר מיום שבת למרות שיום חמישי הוא יום עבודה ויום שבת לא.
אז למה אז למה אנשים מעדיפים את יום חמישי על פני יום שבת? הסיבה היא שחמישי מביא הבטחה - ההבטחה לסוף השבוע שלפנינו וכל הפעילות (או אי הפעילות) שתכננו.
יום שבת, בעודו יום מנוחה, אינו מביא עמו את שמחת הציפייה."
*בספר הימים שמצוינים הם יום שישי (במקום חמישי) ויום ראשון (במקום שבת) כי סוף השבוע בארה"ב הוא בין שישי לראשון.
ומה קורה עם המצב ההפוך? מתי אנחנו מעדיפים לעבור חוויה פחות נעימה כמו טיפול שורש למשל?
הנה התשובה של פרופסור שרוט (בתרגום חופשי לעברית):
"כשזה מגיע לאירועים שליליים, רובנו בוחרים לסיים את זה בהקדם האפשרי. הסיבה פשוטה: אנחנו רוצים להימנע מהפחד שמגיע עם ציפייה לכאב.
במקום לבזבז את זמננו בדאגה ובפחד, נעדיף להתמודד עם הכאב מיד ולגמור איתו."
הממצאים האלה גרמו להווכח שוב בכך שאנחנו כמעט לא חווים את ה"כאן ועכשיו".
לרוב גופנו בהווה ותודעתנו נודדת לה אל העתיד (ולעיתים אל העבר) ובהתאם לזה גם מחשבותינו ורגשותינו.
אז בפעם הבאה שאתם יושבים על החוף במאווי (או בכינרת), זכרו את זה. חזרו להווה ;)
コメント