או: על ההשלכות של שימוש מופרז בסמארטפון על מערכות יחסים.
עבר עליך יום קשה ואת רוצה לדבר על זה עם מישהו.
את רוצה לשמוע את עצמך מספרת על מה שהיה. איך כל מה שיכול היה להשתבש- השתבש, איך השירות בחנות היה על הפנים, איך איחרת לתור שלך ואמרו לך שתצטרכי לקבוע מחדש, איך היו פקקים ואיך הילדים הוציאו אותך מדעתך.
אז קבעת עם חברה לקפה, והנה את יושבת מולה ופותחת את הלב,
מספרת בצורה חשופה ואמיתית מה את מרגישה וכמה סיוט היה היום הזה.
והיא מקשיבה,אבל מידי פעם זורקת מבט חטוף את הטלפון.
מידי פעם את נעצרת ושואלת "אז את שומעת..?"
והיא עונה "כן כן", אבל לא מיישירה אליך מבט.
היא רק לוחצת ממש לרגע בפלאפון, רק כדי לצאת מהאפליקציה.
ולאט לאט לא בא לך לשתף יותר,
ואת מרגישה יותר ויותר לבד.
זה רק את והיום הקשוח שעבר עליך.
ולפעמים את פשוט מוותרת על לקבוע איתה, כי... מה הטעם?
באסה, הא?
ותגידי- יש מצב שלפעמים זאת את בתפקיד החברה?
יכול להיות שכשהבת שלך באה להראות לך עוד יצירת אמנות עוצרת נשימה שהיא הכינה בגן, ואת בדיוק קוראת מתכון לתבשיל בריא בסיר אחד, את אומרת לה: "איזה יופי, חמודה" אבל המבט אליה או אל היצירה הוא חטוף וחסר תשומת לב?
או שחברה מספרת לך משהו, וכשהיא נעצרת ושואלת אותך משהו את קולטת שלא היית איתה ושפספסת כמה פרטים כי.. רק בדקת שניה את הוואטסאפ?
אנחנו חיים בעידן דיגיטלי שבו הסמארטפונים הפכו לשלוחה של עצמנו.
הם שומרים אותנו מחוברים, מעודכנים משעשעים אותנו, מנווטים אותנו ומתזכרים אותנו.
אבל האם אנחנו עוצרים לחשוב על המחיר שהם גובים ממערכות היחסים שלנו?
שימוש מופרז בסמארטפון יוצר ריחוק בינינו לבין אנשים שאנחנו אוהבים.
גלילה מתמדת, התראות והדחף הבלתי פוסק לבדוק מה חדש ברשתות החברתיות מחליפים רגעים יקרים של חיבור אמיתי.
ועם הזמן, כשאנחנו לא מקשיבים ולא מקשיבים לנו באמת
ועם הזמן כשאנחנו יוצרים פחות ופחות קשר עין
ועם הזמן כשאנחנו מחליפים זמן איכות עם אנשים שחשובים לנו באמת בזמן מסך,
אנחנו בודדים יותר ופחות מאושרים.
בספר "האיש שאהב את הטלפון שלו יותר מידי" מאת יובל אברמוביץ', מתעורר יום אחד האיש ומוצא פתק על הכרית שלידו.
על הפתק כתוב: "הלכתי למצוא איש שיאהב אותי כמו שאתה אוהב את הטלפון שלך."
מערכות יחסים בחיינו מושפעות מהשימוש המוגבר שלנו בטלפון נייד.
זה לא קורה ביום, זה קורה בהדרגה, ולכן אנחנו יכולים לפספס את זה ממש בקלות.
רוברט וולדינגר הוא פסיכיאטר שמנהל את המחקר הארוך ביותר שהתבצע על חיים של אנשים בוגרים. המחקר, שנערך 75 שנה ליווה 724 אנשים מגיל ההתבגרות ועד זקנה ובדק דבר אחד:
מה עושה אותנו מאושרים יותר?
המסקנה העיקרית מהמחקר:
מערכות יחסים טובות שומרות עלינו מאושרים ובריאים יותר.
אז איך נשמור על מערכות היחסים החשובות לנו ע"י איזון דיגיטלי?
בגדול, נצטרך להסכים להתנתק כדי להתחבר.
להתנתק מעט מהמסך כדי להתחבר לאנשים היקרים לנו.
השינוי לא חייב להיות טוטאלי וקיצוני, יש חשיבות רבה לצעדים קטנים.
הנה שתי דוגמאות של צעדים קטנים כאלה:
צרו זמנים נקיים ממסכים- גם אם הם קצרים. 10 דקות עם בן/בת הזוג בסוף היום, 20 דקות עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות, שעה בשבועיים כשאת נפגשת עם חברה טובה. הראו לאנשים החשובים לכם שיש להם אפשרות לקבל את תשומת הלב שלכם. מדהים איך המעשה הפשוט הזה יכול להעמיק ולטפח מערכות יחסים.
הגבירו את המודעות להקשבה- כאשר מישהו מדבר אליכם, הניחו את הטלפון והקשיבו באופן פעיל. צרו קשר עין, הפגינו עניין אמיתי, שאלו שאלות ותנו לו את החוויה המלאה של הקשבה. הקשבה היא קלף מנצח כשזה מגיע למערכות יחסים ובניית אמון.
איך אתם דואגים לטפח את מערכות היחסים שלכם?
איך אתם יוצרים איזון דיגיטלי בחייכם?
שתפו את הפוסט הזה עם כל מי שצריך לשמוע את המילים האלה.