על אופטימיות יתר והתנפצות חלומות

או: למה חשוב להבחין גם בחצי הכוס הריקה?

כשעברתי לסיאטל לפני 9.5 שנים, קיבלה את פנינו אישה מקסימה מהקהילה הישראלית.

אחרי שעזרה לנו עם אינפורמציה בסיסית (כמו איפה ה"קיבוץ" בו גרים כל הישראלים, איפה אפשר לאכול סלט טעים ואיך לעזאזל מוציאים כסף מהכספומט?!) היא הסתכלה עלי ואמרה: "אל תשקעי לי..."

לא ממש הבנתי על מה היא מדברת. למה שאשקע?! עשינו את זה! הגשמנו את החלום ועברנו לאזור מדהים עם נוף כמו בגלויות!

אחרי כמה חודשים הבנתי..

שינויים משמעותיים בחיים, גם אם הם ממש רצוים, מביאים איתם גם קושי.

כשלא מגיעים מוכנים ל"בלוז" שמצטרף לשינוי כזה משמעותי בחיים, קשה יותר להתמודד איתו כשהוא מגיע.

רילוקיישן נשמע הרבה פעמים כל כך נוצץ, שאנחנו לא עוצרים לעכל שעם כל הטוב שהוא מביא (ובהחלט יש טוב!) יש גם אתגרים, אי נוחות ורגשות קשים.

זה נכון גם להרבה שינויים מיוחלים אחרים- הבאת ילדים לעולם, שינוי מיוחל בקריירה, נישואים, גירושים ויציאה לטיול החלומות.

אנחנו לוקים ב"אשליית האופטימיות"- הנטייה שלנו לראות את מחצית הכוס המלאה.

לנטייה הזאת יש בסיס נוירולוגי שנועד לסייע לנו ביצירת מוטיבציה לפעולה. אשליית האופטימיות אמנם חיונית לרווחתנו, מסייעת בקבלת החלטות וביכולת לצאת מאיזור הנוחות, אך יחד עם זאת, במקרים מסוימים אופטימיות יתר עלולה להיות הרסנית.

עוד על הטיית האופטימיות ניתן ללמוד בספרה של פרופסור טלי שרוט- "אשליה אופטימית" ובהרצאת הטד המצוינת שלה.

בחזרה לחלום הרילוקיישן ושברו:

הדס קפלן מתארת בספרה המרתק "פיטנגו בחצר" את חוויותיה של עמליה, גיבורת הספר שעברה רילוקיישן לשיקגו:

“בתקופה יחסית קצרה הספקתי להתרגש מהמעבר לשם וגם לרצות לברוח.

כרעיון לרילוקיישן זה היה נשמע מאוד מנצנץ ואמריקאי שיקגו. יש אפילו מחזמר. מה שאף אחד לא מספר כשמדברים על רילוקיישן למקום כמו שיקגו זה כמה קר, כמה רוחות יכולות להגביר את הקור וכמה קשה להתרגל לאקלים הזה.

ההתרגשות הראשונית של המחשבה "אני חיה באמריקה ויש לי סטארבאקס מתחת לבית" התחלפה בקור שהצליף בפנים ואילץ אותי בכל בוקר מחדש להישאר סגורה בדירה קטנה עם פעוטה, לבד.

הבדידות הרגישה כמו משקולת שמחוברת לרגליים וגוררת אותי עמוק עמוק לקרקעית עם כל יום שעבר.

ליד הבניין שבו גרנו היה רחוב שבאופן קבוע שרקו בו רוחות מקפיאות, וכל כניסה ויציאה מהבניין לוותה בתחושה כאילו דלי מי קרח נשפך על הגוף ומחלחל לעצמות. נאבקתי לדחוף את העגלה של נינה ברוחות האלו ונאבקתי ביציאות החוצה.

בשביל נינה המעבר לא היה נורא כל כך, היא עדיין הייתה עם אמא ואבא שלה, ומה צריכה יותר מזה פעוטה בת שנה, אבל אני נבלתי מבפנים. לפני שיכולתי אפילו לחשוב מה קורה לי נכנסתי שוב להיריון, והייתי לבד. וילדתי, והייתי לבד. ורבנו, רבנו המון. לאט־לאט שנאתי להיות אמא, שנאתי את זה שהוא זוכה להתקלח בבוקר, ללבוש את החליפה המגוהצת שלו, לסדר את העניבה המטופשת שלו ולצאת מהבית מבושם ומצוחצח, כשאני בקושי מצליחה לקלוט שהתחיל יום חדש."

אז נכון, רילוקיישן זה לא רק זה.

זה לא רק הקושי והקור והזרות.

אבל יש גם מזה, אצל כל אחד קצת אחרת ובמידה שונה, וחשוב לתת לזה מקום ולהתכונן לזה גם לפני המעבר המיוחל, כדי להשלים את המעבר באופן חלק ונעים יותר.

כל שינוי משמעותי בחיים מביא איתו גם קושי. זה בדרך כלל סימן טוב, סימן שאנחנו בגדילה, אבל חשוב לתת מקום ולהיערך מראש גם לאתגרים.

איך מתכוננים מראש?

1. מודעות- מגבירים את המודעות לקשיים והאתגרים הצפוים ומתכוננים אליהם.

2. משקיעים באיזון רגשי- נותנים מקום לכל קשת הרגשות, גם לאלה הפחות נעימים. עוד על איזון רגשי וחשיבותו ניתן לקרוא כאן.

3. מפתחים ומתרגלים חמלה עצמית, שמאפשרת לנו להבין שקשיים, אתגרים ונסיבות לא רצויות קורים לכולנו, שזה נורמלי, שזה חלק מהחוויה שלנו כאנשים הלא מושלמים שאנחנו. עוד על חמלה עצמית ניתן לקרוא כאן.

אז איזה מהרעיונות כאן תיישמו לפני הגשמת החלום הבא שלכם?