או: הסוד הוא במינונים..
מכירים את המערכון הזה עם הטפיר מ"הפרלמנט", שבו הוטרינר ג'ורג (אסי כהן) מסביר איך הוא הזריק מינון יתר של תרופת הרגעה לטפיר? אז חשיבה חיובית ביתר זה בדיוק זה!
חשיבה חיובית זה נהדר היא מטיבה איתנו, עוזרת לטיפוח אופטימיות ועוזרת לנו ללמוד מטעויות ולהשתפר. אבל חשיבה חיובית ביתר יוצרת אצלנו חוסר איזון רגשי ועלולה להחליש את החיבור שלנו לעצמנו.
כשאנחנו פותרים כל דבר שקורה לנו בחיים כ "הכל לטובה" מבלי לתת מקום לרגשות שלנו לבוא לידי ביטוי אנחנו עשויים לעודד הכחשה של המציאות והדחקה רגשית.
אנחנו אלופים בהדחקה רגשית. מגיל צעיר אמרו לנו:
"אל תיהי עצובה"
"אל תכעס עליו"
"אל תפחד! אין לך ממה לפחד!"
"אל תבכי, לא צריך לבכות"
הכוונות היו טובות וטהורות.
אבל התוצאה- אנחנו נמנעים מלהרגיש.
אנחנו בורחים מלהרגיש. בורחים לגלילה אינסופית ברשתות החברתיות, בורחים אל המקרר, לאכילה רגשית, אל האלכוהול, אל הסיגריות. כל מה ש"יכבה" את הרגש.
והאמת שזה עובד. אכן, אפשר להרגיש פחות. להיות פחות כועסים, פחות עצובים.
אפשר.
אבל יש לזה מחיר.
הרגשות לא נעלמים. אנחנו לא באמת מדלגים ומקבלים "פטור" ממה שהלב ביקש להרגיש.
אז מה המחיר?
אצל כל אחד זה יתבטא אחרת.
המחיר עשוי להיות כהות רגשית כללית- "אני לא עצוב או כועס או כואב כבר שנים, אבל אני גם לא מרגיש שמחה ואהבה". ה"לא להרגיש" הולך לשני הכיוונים..
אצל חלק מהאנשים ההדחקה הרגשית תגרום לתחושת תקיעות בקריירה, במערכות יחסים או בחיים בכלל. התחושה הזאת שמשהו לא עובד. משהו תקוע.
חלק ירגישו שהחיים שלהם נעדרים חיות (ויטאליות), תחושה כזאת של חיים תפלים, כמו תמונה עם צבעים דהוים.
אצל אחרים הכעס או הפחד או העצב ימתינו בשקט מעבר לפינה ויתפרצו יום אחד בצורה זו או אחרת. לפעמים כחרדה, מחלה כרונית או בעיות גופניות אחרות.
אסתר היקס קוראת לרגשות שלנו "מערכת ניווט". מעין מערכת שמוטמעת בתוכנו כדי להכווין אותנו היקס מציעה להפחית את ההתנגדות אל מערכת הניווט הזאת, ולקבל את ההכוונה.
אנחנו נולדים עם היכולת להרגיש אבל איכשהו לאורך הדרך ובחסות פרשנות לא מדויקת של "תחשוב טוב- יהיה טוב" ו "הכל לטובה", אנחנו מפסיקים לאפשר לעצמנו להרגיש את הרגשות במלוא עוצמתם.
איזון רגשי אמיתי מאפשר מקום לכל קשת הרגשות. גם לאלה ה"שליליים"
למה ה"שליליים" במרכאות?
כי הסיווג הזה לרגשות "חיוביים" ו"שליליים" הוא מלאכותי.
כל הרגשות משרתים אותנו, חלק ממערכת הניווט שלנו ולכולם יש מטרה וערך.
ד"ר טל בן שחר אומר:
"אנו, בני האדם, צריכים לתת לעצמנו את הרשות להיות אנושיים.
יש שני סוגים של בני אדם שלא סובלים מכעס, ממתחים ומצער: פסיכופתים ומתים.
אם אתם סובלים מכעס וממתח - זה טוב. זה מלמד שאתם לא פסיכופתים או מתים".
ואתה? ואת? האם את/ה מרשה לעצמך להיות אנושי?