כשעבדתי בתור מהנדסת הצטרפה אלינו לצוות מדענית חדשה.
לצורך העניין נקרא לה "א".
"א" קיבלה את הקיוביק ליידי. המכנה המשותף שלי ושל "א" הוא רחב.
אנחנו בערך בנות אותו גיל, שתינו נולדנו וגדלנו במקום אחר על הגלובוס והבאנו משם מבטא שמסגיר מיד שהאסוציאציה הראשונה שלנו למילה "מולדת" לא כוללת דגל עם 50 כוכבים. שתינו קרייריסטיות ואמהות לילדים צעירים.
התחברנו מיד ושמחתי לתבל את השגרה שלי בעבודה עם ללמד אותה את רזי המפעל והתהליכים.
התרשמתי ממנה מאד.
מעבר לרזומה העשיר בשרשרת הצלחות היא פשוט הקרינה שהיא מלאה בידע, בטחון עצמי יוצא דופן ושהיא חשה נינוחות שאינה אופיינית לאנשים במקום עבודה חדש.
באחת הצעידות מהמעבדה למשרד היא סיפרה לי שהיא תמיד הייתה מוצלחת בלימודים כי גם השם הפרטי שלה וגם שם המשפחה מתחילים ב "א", מה שאומר שהיא תמיד הייתה צריכה לענות ראשונה על השאלות בכיתה, כי המורות תמיד הלכו לפי הסדר האלפביתי. לכן היא תמיד הכינה את עצמה וידעה שלא יהיה לה הרבה זמן לחשוב על התשובה ולכן הייתה צריכה להגיע מוכנה לשיעורים, וזאת לטענתה אחת הסיבות שהצליחה כל כך.
לפעמים אני נדהמת מהכח שיש לסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על מי שאנחנו הופכים להיות.
עוד על הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו אפשר לקרוא כאן
הרי הקשר בין להיות ראשונה ברשימה לבין הצלחה בלימודים הוא מקרי בהחלט. באותה מידה יכולתי לפגוש אדם (נקרא לו "ב") שהיה מספר לי שבגלל שהוא היה ראשון אז הוא תמיד נתפס לא מוכן ולכן הוא לא הצליח בלימודים.
העניין עם הסיפורים האלה שאנחנו מספרים לעצמנו, הוא שהם ממש מעצבים אותנו, את הדימוי העצמי שלנו ואנחנו טועים לחשוב שהם אמיתיים! כאילו שהם המציאות עצמה וכאילו שיש קשר ישיר בין העובדות לבין התוצאות. כאילו אין איזו מודעות בין השניים, כאילו אין איזשהן אמונות ודימוי עצמי שיוצרים את התוצאות.
במקרה של "א" הסיפור שהיא יצרה לעצמה משרת אותה היטב.
יכולתי לראות את זה בהתרגשות שלה בעיניים כשהיא סיפרה לי אותו.
יכולתי לראות שהיא רואה את עצמה כסיפור הצלחה שהתחיל שם.
יכולתי להרגיש כמה הסיפור הזה שלה עדיין חי למרות שהיא מזמן סיימה את בית הספר וגם את התואר הראשון, השני והדוקטורט.
מהו סיפור ההצלחה שלכם שאתם מספרים לעצמכם?הסיפור הזה שממלא אתכם בגאווה?
האם אתם נוטים לספר לעצמכם את סיפורי ההצלחה שלכם כמו "א" או את הסיבות לאי ההצלחה,כמו "ב"?
Comments